אני אשה פמיניסטית. עם כיסוי הראש לראשי, עם לבושי הצנוע - אני פמיניסטית. שייכת
לדור הזה, של צעירות ומבוגרות, נשים דעתניות שיש להן מה לומר לעולם. דור של נשים מלומדות, משכילות, יוצרות, ומצליחות, ובין כל אלו הן גם רעיות, אמהות, סבתות וחברות. דור גדולות. דור דעה. דור של גאולה.
במגזר הדתי, ישנה אמירה, שהפכה עם השנים לא רלוונטית יותר: 'כל כבודה בת מלך פנימה'. היינו התכבדי לביתך, היי צנועה ובולטת רק בבית, דעותיך עדיף שתשמענה רק במקומות הראויים, ואם יש לך מה לומר - עדיף שתלחשי, שלא ישמעו.
מאז, חלפו הרבה מים ביהודיה, והתעורר לחיים דור של בנות חדשות, דור בנותיי וחברותיהן. הן חכמות, יפות, מטופחות, בעלות קריירה, יש להן דעה והן אינן חוששות להביע את דעתן ברמה. הן לא פחות צנועות והן לא פחות יראות שמים. הן מעזות להפוך את האבנים המתגלגלות ולבדוק את אמתות החיים שלמדו.
אני אוהבת אותן ומשתייכת אליהן.
כשאני אומרת 'אשה פמיניסטית דתית' אינני באה לסתור דברי הלכה. הפוך, אני מתכוונת לפמיניזם הלכתי מוצהר. למעשה, גם אין לי שום מניעה לחפש וללמוד פעם נוספת את ההלכות שהורו לנו, ויודעת, שבתוך ים התורה וההלכה יש עוד דעות, יש עוד אמירות, יש פסיקות שונות, וכל זמן שהכל יונק מתוך הברית הבלתי מתפשרת עם התורה - אז לגבי דידי 'אלו ואלו דברי אלוקים חיים'. הדור הנשי הזה שנולד למציאות של חיים בארץ-ישראל המתחדשת, הוא דור שונה. דור שלא חושש שיבדקו אותו ולא חושש לבדוק אחרים. מוכן ללמוד בתנועה, ולעשות את כל השינויים הנלמדים בדרך. זהו דור של צמיחה והתפתחות נשית, דור מלא עוצמה וחיות. אלו הן המנהיגות הבאות של עם ישראל. מנהיגות לא רק בביתן, אלא מנהיגות ציבוריות, המביאות עמן איזון בין תדר נשי לתדר גברי, איזון בין בית לחוץ, איזון בין זוגיות-אמהות-קריירה, איזון בין עבודה פנימית למשחק. נשים שאינן חוששות 'ממה יגידו', אלא אומרות, פועלות ומובילות. אני את הנשים האלו אוהבת, ושמחה להיות שייכת אליהן, להצמיח ולטפח את הדור הזה והבא. כבודה של בת המלך הוא בפנימיותה, אבל בעולם שבו החיבור לאדמה, לקרקע, לעולם המעשי הוא קריטי - אזי הפנימיות הזו ראוי לה שתקבל ביטוי מעשי נראה לעין. חלק מהאיזון הוא החיבור לעולם המעשה. לעולם המוחשי, המורגש, הנושם, הבועט והחי שלנו. לשם הנשים הללו מחוברות. המעשים השקטים שלהן שווים אלפי מילים וצעקות. החתירה הנשית השקטה הזו, שיודעת לשאת את הגודל בלי להיבהל ממנו, אלא להצמיחו ולפתחו. אשה, כשם שהיא יוצרת חיים, ונושאת עובר ברחמה במשך תשעה ירחים, מזינה אותו, שומרת עליו, מחוברת אליו - התכונה הזו בדיוק, תכונת הנשיאה, היא היא שמאפשרת לה לשאת ולתת. להיות ולפעול, לשהות ולומר, להרגיש ולדבר. לשאת הפכים לכאורה, היוצרים איזון. צדדים שונים של השלם עצמו.
שתי הגאולות הגדולות של עם ישראל היו על ידי נשים: מרים הנביאה עם נשות מצרים, ואסתר המלכה. חז"ל אמרו לנו, שגם את הגאולה השלישית תבאנה הנשים. איננו צופים עתידות, איננו יודעים איך בדיוק תתרחש הגאולה השלישית, אבל היא תבוא דרכנו הנשים - הבה נהיה מוכנות. באנה ונרים את הדגל הנשי. נמשיך ליצור, להשמיע, לגאול את עצמנו ולגאול אחרים. הגאולה בפתח, היא שלנו - נתחבר, ניזום והיא תתרחש.
'כל כבודה בת מלך פנימה' - הפנימיות הנשית המאוזנת, זו הבינתית המכילה בנוחות קצוות, זו הפועלות מתוך התבוננות נפשית המחוברת לעולם של עשייה - היא האשה החדשה של הדור שלנו.
התבשרנו אתמול, שאת המשואות ביום העצמאות השנה תדלקנה נשים. כל-כך התרגשתי. זו הגאולה. לתת לנשים להשמיע את קולן. לא בדיעבד, לא כי אין ברירה, לא כי יש ארגוני-נשים צעקניים. לא. אלא כי זו המהות. אנחנו חלק מתוך הקהל, והגיע הזמן שנחוש גם בתוכנו את השיווי הזה. לעולם אשה לא תהיה שוויונית לגבר. תראו לי אשה שרוצה להיות גבר, או להתנהג כמו גבר?! אלא כמו שהוא מביא את מלא כוחו בגבריותו, כך אנחנו נביא את מלא כוחנו בנשיותנו. זה השיווי האמתי. בלי לעומתיות. לא כנגד. אלא מתוך גם וגם של עולם מאוזן שהולך לגאולתו.
אז כבר מעכשיו אני אומרת: תחי מדינת ישראל, תחי הגאולה, יחי השיווי והאיזון, ותחי תנועת הנשים הפמיניסטיות יראות השמים.
לדור הזה, של צעירות ומבוגרות, נשים דעתניות שיש להן מה לומר לעולם. דור של נשים מלומדות, משכילות, יוצרות, ומצליחות, ובין כל אלו הן גם רעיות, אמהות, סבתות וחברות. דור גדולות. דור דעה. דור של גאולה. במגזר הדתי, ישנה אמירה, שהפכה עם השנים לא רלוונטית יותר: 'כל כבודה בת מלך פנימה'. היינו התכבדי לביתך, היי צנועה ובולטת רק בבית, דעותיך עדיף שתשמענה רק במקומות הראויים, ואם יש לך מה לומר - עדיף שתלחשי, שלא ישמעו.
מאז, חלפו הרבה מים ביהודיה, והתעורר לחיים דור של בנות חדשות, דור בנותיי וחברותיהן. הן חכמות, יפות, מטופחות, בעלות קריירה, יש להן דעה והן אינן חוששות להביע את דעתן ברמה. הן לא פחות צנועות והן לא פחות יראות שמים. הן מעזות להפוך את האבנים המתגלגלות ולבדוק את אמתות החיים שלמדו.
אני אוהבת אותן ומשתייכת אליהן.
כשאני אומרת 'אשה פמיניסטית דתית' אינני באה לסתור דברי הלכה. הפוך, אני מתכוונת לפמיניזם הלכתי מוצהר. למעשה, גם אין לי שום מניעה לחפש וללמוד פעם נוספת את ההלכות שהורו לנו, ויודעת, שבתוך ים התורה וההלכה יש עוד דעות, יש עוד אמירות, יש פסיקות שונות, וכל זמן שהכל יונק מתוך הברית הבלתי מתפשרת עם התורה - אז לגבי דידי 'אלו ואלו דברי אלוקים חיים'. הדור הנשי הזה שנולד למציאות של חיים בארץ-ישראל המתחדשת, הוא דור שונה. דור שלא חושש שיבדקו אותו ולא חושש לבדוק אחרים. מוכן ללמוד בתנועה, ולעשות את כל השינויים הנלמדים בדרך. זהו דור של צמיחה והתפתחות נשית, דור מלא עוצמה וחיות. אלו הן המנהיגות הבאות של עם ישראל. מנהיגות לא רק בביתן, אלא מנהיגות ציבוריות, המביאות עמן איזון בין תדר נשי לתדר גברי, איזון בין בית לחוץ, איזון בין זוגיות-אמהות-קריירה, איזון בין עבודה פנימית למשחק. נשים שאינן חוששות 'ממה יגידו', אלא אומרות, פועלות ומובילות. אני את הנשים האלו אוהבת, ושמחה להיות שייכת אליהן, להצמיח ולטפח את הדור הזה והבא. כבודה של בת המלך הוא בפנימיותה, אבל בעולם שבו החיבור לאדמה, לקרקע, לעולם המעשי הוא קריטי - אזי הפנימיות הזו ראוי לה שתקבל ביטוי מעשי נראה לעין. חלק מהאיזון הוא החיבור לעולם המעשה. לעולם המוחשי, המורגש, הנושם, הבועט והחי שלנו. לשם הנשים הללו מחוברות. המעשים השקטים שלהן שווים אלפי מילים וצעקות. החתירה הנשית השקטה הזו, שיודעת לשאת את הגודל בלי להיבהל ממנו, אלא להצמיחו ולפתחו. אשה, כשם שהיא יוצרת חיים, ונושאת עובר ברחמה במשך תשעה ירחים, מזינה אותו, שומרת עליו, מחוברת אליו - התכונה הזו בדיוק, תכונת הנשיאה, היא היא שמאפשרת לה לשאת ולתת. להיות ולפעול, לשהות ולומר, להרגיש ולדבר. לשאת הפכים לכאורה, היוצרים איזון. צדדים שונים של השלם עצמו.
שתי הגאולות הגדולות של עם ישראל היו על ידי נשים: מרים הנביאה עם נשות מצרים, ואסתר המלכה. חז"ל אמרו לנו, שגם את הגאולה השלישית תבאנה הנשים. איננו צופים עתידות, איננו יודעים איך בדיוק תתרחש הגאולה השלישית, אבל היא תבוא דרכנו הנשים - הבה נהיה מוכנות. באנה ונרים את הדגל הנשי. נמשיך ליצור, להשמיע, לגאול את עצמנו ולגאול אחרים. הגאולה בפתח, היא שלנו - נתחבר, ניזום והיא תתרחש.
'כל כבודה בת מלך פנימה' - הפנימיות הנשית המאוזנת, זו הבינתית המכילה בנוחות קצוות, זו הפועלות מתוך התבוננות נפשית המחוברת לעולם של עשייה - היא האשה החדשה של הדור שלנו.
התבשרנו אתמול, שאת המשואות ביום העצמאות השנה תדלקנה נשים. כל-כך התרגשתי. זו הגאולה. לתת לנשים להשמיע את קולן. לא בדיעבד, לא כי אין ברירה, לא כי יש ארגוני-נשים צעקניים. לא. אלא כי זו המהות. אנחנו חלק מתוך הקהל, והגיע הזמן שנחוש גם בתוכנו את השיווי הזה. לעולם אשה לא תהיה שוויונית לגבר. תראו לי אשה שרוצה להיות גבר, או להתנהג כמו גבר?! אלא כמו שהוא מביא את מלא כוחו בגבריותו, כך אנחנו נביא את מלא כוחנו בנשיותנו. זה השיווי האמתי. בלי לעומתיות. לא כנגד. אלא מתוך גם וגם של עולם מאוזן שהולך לגאולתו.
אז כבר מעכשיו אני אומרת: תחי מדינת ישראל, תחי הגאולה, יחי השיווי והאיזון, ותחי תנועת הנשים הפמיניסטיות יראות השמים.
