צעדים ראשונים של משפחה

כשחושבים על המושג 'תינוק מתחיל ללכת', מיד עולות במחשבה רצף תמונות של תינוק הולך, נופל, קם, הולך עוד צעד, נופל, קם... כך במחזוריות הולכת וגדלה. איזו התרגשות מתרחשת סביב הצעדים הראשונים של התינוק שלנו. אבל מהנה הרבה יותר היא ההתבוננות על פניו, לראות את חדוות הגילוי שלו, את חווית הראשוניות, את היכולת לשמוח כשמוחאים לו כפיים ומעודדים אותו לצעוד שוב ושוב עד שילמד. את החשק לא לנוח, אלא לצעוד לצעוד לצעוד.
מה מאפיין את הצעדים הראשונים?
גילוי היכולת, חדוות המעשה, הלמידה - תשוקה לעשות זאת שוב ושוב,
השותפות עם הסובבים,
היכולת לשנות גובה ולעלות מארבעותיו לשתי רגליו.

אם נתבונן על 'צעדיה הראשונים' של המשפחה, נמצא מבנה דומה. ברגע שהפכנו מזוג למשפחה, מביא אתו השינוי הזה הרבה מאוד תשוקה וחדווה ללמוד את הדרך. יצאנו ממקום של שניים והפכנו לשלושה. ועכשיו, לאחר שלמדנו להכיר את העולם הזוגי בהליכה על ארבע, אנחנו מזדקפים ולומדים ללכת על שש: שתי רגליים נוספו לדרך הזאת, רגליים של תינוק, נשמה חדשה. עם כל חדוות הגילוי והתשוקה לחוות את החידוש, יהיו הרבה מאוד נפילות וקימות. למידה בלתי פוסקת, חיים שלמים של למידה:
העייפות: להתרגל לקום בתחילת הלילה, אחרי שעה מתחילת הלילה ושוב באמצע הלילה ועוד שעה לאחר מכן, להתרגל לראות את השעון בצרוף ספרות משונה ובלתי רגיל – ללכת לישון עייפים ולקום עייפים יותר.
התלות: להתרגל לתחושת תלות. תינוק אחד קטן בן 9 חודשי הריון + כמה חודשים בחוץ וכבר סדרי בראשית משתנים. רק אנחנו יכולים להרגיע אותו, רק אנחנו יכולים להשביע אותו, רק אנחנו יכולים לנחם אותו, ואם זה לא מספיק, גם יתווספו לנו תהיות, ספקות, רגשות סותרים, שאלות לגבי היכולת שלנו לעשות זאת 'נכון', לגבי מה כדאי ומה לא, לגבי חלוקת התפקידים בינינו כהורים, המטלות שהתרבו ברגע אחד. ועל הכל מרחפת לעתים תחושת הכובד של האחריות ההורית. ואם לא די בכך אנו נחווה תנועת נפש הנעה בין אהבה מטורפת לכעס לא מוסבר. כעס על מי? על כולם: על התינוק, על בן או בת הזוג, על כל מי שנושם רגיל לידנו. על כל מה שהשתבש לו עם לידה אחת.
הזוגיות: עלינו להתרגל לגורם השלישי שנכנס בינינו. לוקח את רוב תשומת הלב שלנו, מונע מאיתנו את התקשורת הזוגית שאליה התרגלנו. כמה פעמים התקרר לכם כוס הקפה עד שהגעתם אליו לבסוף? עד כמה נפגעת האינטימיות הזוגית בלילות ללא שינה? עד כמה השתנה השיח הזוגי בשל הנושאים 'הבוערים על הפרק'? מה קרה לחופשת הלידה שחלמנו עליה – והפכה להיות במקרה הטוב משרה מלאה בלי משכורת, ובמקרים אחרים עבדות מרצון?
המשפחה: עלינו להתרגל לבקש ולקבל עזרה, ללמוד לסמוך, ללמוד להיתמך – הכל כמובן במידה הנכונה. ללמוד לפתוח את הלב לקבלת עצות ובאותה נשימה לסתום את האוזניים למשפטי ביקורת מעצבנים ומיותרים. לענות לשאלות מטרידות, ולדעת איך לתחם דאגנות יתר של סבתא-פולנייה אחת או שתיים. להיות בקשר אבל עם גבולות, להזמין אבל לא להגזים. להתמודד עם פנקסנות משפחתית מול חובות וזכויות של קבוצת השווים בשבט המשפחתי הרחב.
מעגלים נוספים של חברים וידידים, שכמעט נשכחים מאחור, ועד שתספיקו לחדש שוב קשרים, ייתכן שיתווסף אליכם תינוק נוסף, שיקשה על חידוש ושמירת הקשרים. וכשנדמה לכם, שסוף סוף זה עומד לקרות, כבר יגיע החורף ותמתינו לאביב – כי יותר קל לנסוע ולבקר כשהמזג נעים בחוץ.
אז מה נשאר לנו "מצעדי התינוק" שבמשל?!
החדווה. השמחה. העידוד. היכולת ליהנות מתחושת ההרפתקה. כל אלו ממתינים לכולנו, כי בסופו של תינוק, יש גם כל-כך הרבה הנאה. לומדים להכניס את ההומור בדלת הראשית, לומדים לתמוך ולעודד אחד את השני בזמני מעידה ובזמני קימה, לומדים לחפש ולמצוא את נקודות 'היש' הקטנות, שהן התבלינים של חיינו. לומדים להרחיב את מעגל הלב להתחדשות וללמוד מתוך ההזדמנויות הנופלות לחיקנו איך להיות טובים יותר, שמחים יותר, מפותחים יותר, זוגיים יותר, נאהבים יותר. הורים יותר, הכל יותר.
תינוק חדש – מורה חדש. אחרי שניפול ונקום שוב ושוב ושוב, לבסוף נלמד לרוץ, לטפס על עצים, ולעבור מכשולים. גם לשחות נלמד. הכל בזכות תינוק אחד קטן, הפותח דלת לאלה שיגיעו אחריו.
"איך שיר נולד?
כמו הצחוק
זה מתחיל מבפנים
ומתגלגל החוצה
איך שיר נולד?
כמו תינוק
בהתחלה זה כואב
אחר כך יוצא החוצה
וכולם שמחים
ופתאום איזה יופי
הוא הולך לבד
איך שיר נולד?
כמו תינוק"
"איך שיר נולד" הכבש הששה-עשר