את הילד השמיני שלי ילדתי בלידת-חירום-קיסרית. הוא שכב לרוחב, ועשה היפוך תוך כדי צירים. בשל מצוקת עובר קשה הוחלט ביחד איתנו על פקיעת מי שפיר, ואז צנח חבל הטבור. לאורך כל התהליך, לא הפסקנו לשאול שאלות, התיעצנו גם מעבר לצוות חדר לידה, וביחד אתם התקבלו ההחלטות. במצב כזה, הובהלתי אל הלידה, בהרדמה כללית מהירה. ממרחק של 14 שנים, אני יכולה להעיד על עצמי, שמה שעזר לי יותר מכל היתה הנוכחות שלי בזמן ובמקום. הבנה ולקיחת אחריות על המתרחש, ושתוף פעולה עם הצוות המילד.
שנים אח"כ אותם כללים עזרו לי לשרוד ניתוח כריתה, טיפולי כימותרפיה והקרנות. אותם כלים ממש כפי שכתבתי על זה במאמר אחר שלי.
האם שמת לב, שלידה קיסרית היא לידה לכל דבר??
בחברה שלנו נותנים שם למעשה המהותי הזה דרך האופן הטכני שלו: ניתוח. אבל למעשה, הניתוח הינו עוד דרך ללידה. בלי להיכנס לערכים הטובים או המיותרים של ההליך הזה. לידה קיסרית היא לידה, היא לידה, היא לידה.
טראומות יכולות להתרחש גם בלידות וגינאליות רגילות, גם בלידות חפוזות וקלילות וגם בלידות בית.
טראומה נוצרת דרך תרגום היחס שלנו לתהליך ולא דרך התהליך עצמו.
מתי מתרחשת טראומה בלידה?
כאשר אשה חשה מחוץ לתמונה, כשהמציאות מרחפת 10 מ' מעל הראש שלה, כאשר אין לה נוכחות מול המציאות וקבלת ההחלטות. בקיצור, כאשר נוטלים ממנה את השותפות ויכולת הבחירה. לידת-חירום-קיסרית, עלולה להחוות גם היא כטראומה קשה ואין פלא. אבל, כשאשה, בתהליך הנפשי שלה לוקחת אחריות על המתרחש, ז"א, היא מבקשת מידע, היא שואלת שאלות, היא מתייעצת, היא דורשת שכל הליך יעבור דרכה לפני ביצועו - אז קיימת אפשרות שהחוויה תהפוך מטראומת-ניתוח-קיסרי ללידה קיסרית. גם במצבי חירום אפשר להיות שותפות למרות החלקיות .
הדרך להגיע למקום שבו אשה פעילה ושותפה, מתחילה בתוך חודשי ההריון. מידת המעורבות שלה, מידת היחס שהיא נותנת לעצמה ולעוברה, לשיתוף של בן זוגה, לשימוש שהיא עושה במידע אותו היא רוכשת. ומעבר לכל - הכלים הנפשיים אותם היא היא מאמצת לעצמה, משתמשת בהם בחיי היומיום שלה, הופכת בהם, בודקת אותם, מתנסה אתם - ואז כאשר פרקטיקת האימון יושבת טוב בתוכה, הכלים האלו נשלפים ממעמיק הנפש ומוכנים לשימוש: בחיי השגרה בדיוק כמו שימוש בזמן משבר. בלידה טבעית או בלידה קיסרית.
אשה היא האחראית על הריונה, על לידתה. האימהות שלה מתחילה מרגע היצירה הרבה לפני רגע היציאה לאוויר העולם של התינוק: 9 ירחים של אמהות מסוג אחד. אמהות שאולי נתפסת כפסיבית, אבל כולנו מבינות באינטואיציה הנשית שלנו עד כמה משפיעה נפשה של האם על נפשו של העובר.
כשלאשה יש כלים לעבודה נפשית בזמן הלידה, היא תוכל ללא קושי להתמיר את האכזבה מניתוח קיסרי לחווית ליווי ונתינה בלידה הקיסרי. לאורך כל שנות עבודתי עם נשים הרות (למעלה מ 18 שנים), אני מלמדת את עצמי ללא הרף להשתמש בביטוי 'לידה קיסרית'. כי האופן של הלידה אינו מעיד על מהותה. כשאשה נוכחת בתודעה שלה בתוך לידה קיסרית, אזי כל מחשבותיה ורגשותיה ניתנים לעובר. היא תלווה אותו ביציאה הדרמתית שלו דרך כל ההפכים: מחום לקור, מחושך לאור, משקט לרעש, מרטוב ליבש, מהעדר מגע למגע אינטנסיבי. דווקא במעברים החריפים הלאו, התינוק זקוק לאמא שתוכל להכיל אותו, ודרך תרגום חוויותיה שלה יחווה גם הוא את החוויה שלו. הכל מתחיל ביחס שלנו לתהליך.
לידה טבעית (מה זה טבעית?! גם על זה צריך לדבר), היא הטובה ביותר, היא הקרובה ביותר לאופן בו נבראנו, לאופן בו יכולים אברי ההולדה הנשיים שלנו לבוא לידי ביטוי שלם, ביחד עם כוחות הנפש המיוחדים לנו. זו הלידה הטובה ביותר שאפשר.
לעתים יש צורך בלידה קיסרית, בלי לשפוט כרגע את סיבות ההחלטה.
ללידה קיסרית אין נרטיב אחד, יש לה פנים רבות, ועלינו כנשים מולטת הזכות להתבונן על הלידה מכל זווית אפשרית, ולספר לעצמנו סיפור מורכב, עם נתונים שונים וחוויות רגשיות נוספות. בלי ביקורת עצמית. כשמתרחשת טראומה בלידה - לשם צריך לחתור. ליכולת לספר סיפור מורכב של הנפש, לראות עוד אופציות. כשיש לידה קיסרית, אפילו לידת-חירום, אפשר לחוות אחרת את התהליך. יש כלים.
סיפור קצר להמחשה:
לאחד הקורסים שלנו הגיע זוג בהריון שני, לאחר לידה קיסרית טראומטית. במהלך שלושת ימי הקורס נפגשנו אתם ביחד ולחוד כדי לעבד את חווית הלידה שהייתה ולבנות תוכנית-נפשית אחרת ללידה שתבוא. כעבור כחודשיים מתקשרת אלי האשה, ומספרת בהתרגשות רבה על חווית תיקון שהיתה לה. היא סיפרה על תחושת עוצמה, על שמחה, על התרגשות ואהבה. לאחר זמן, היא מוסיפה בבדרך אגב, שזו היתה לידה קיסרית נוספת. כשתמהתי על תיאור החוויה שסיפרה, היא חזרה והדגישה שוב ושוב, שמה שהפך את הלידה לטובה כל-כך היא השותפות שלה ושל בעלה מול הצוות. עצם השותפות יצרה תחושת אחריות, תחושת בחירה במה שיש.
אם לא ניתן לשנות את המציאות אז נלך איתה מתוך בחירה.
האשה הזו לימדה אותי הרבה מאוד עד כמה שותפות, בחירה ואחריות עשויים לשנות את המפה הרגשית לחלוטין.
בקורסים של דבש מסלע, הידע וכלי הנפש הנלמדים הם הם הבסיס לכל עבודת הלידה ועבודת החיים בכללם.
צרי קשר, ונספר לך על הטוב שיש לנו להציע לך.
שנים אח"כ אותם כללים עזרו לי לשרוד ניתוח כריתה, טיפולי כימותרפיה והקרנות. אותם כלים ממש כפי שכתבתי על זה במאמר אחר שלי.
האם שמת לב, שלידה קיסרית היא לידה לכל דבר??
בחברה שלנו נותנים שם למעשה המהותי הזה דרך האופן הטכני שלו: ניתוח. אבל למעשה, הניתוח הינו עוד דרך ללידה. בלי להיכנס לערכים הטובים או המיותרים של ההליך הזה. לידה קיסרית היא לידה, היא לידה, היא לידה.
טראומות יכולות להתרחש גם בלידות וגינאליות רגילות, גם בלידות חפוזות וקלילות וגם בלידות בית.
טראומה נוצרת דרך תרגום היחס שלנו לתהליך ולא דרך התהליך עצמו.
מתי מתרחשת טראומה בלידה?
כאשר אשה חשה מחוץ לתמונה, כשהמציאות מרחפת 10 מ' מעל הראש שלה, כאשר אין לה נוכחות מול המציאות וקבלת ההחלטות. בקיצור, כאשר נוטלים ממנה את השותפות ויכולת הבחירה. לידת-חירום-קיסרית, עלולה להחוות גם היא כטראומה קשה ואין פלא. אבל, כשאשה, בתהליך הנפשי שלה לוקחת אחריות על המתרחש, ז"א, היא מבקשת מידע, היא שואלת שאלות, היא מתייעצת, היא דורשת שכל הליך יעבור דרכה לפני ביצועו - אז קיימת אפשרות שהחוויה תהפוך מטראומת-ניתוח-קיסרי ללידה קיסרית. גם במצבי חירום אפשר להיות שותפות למרות החלקיות .
הדרך להגיע למקום שבו אשה פעילה ושותפה, מתחילה בתוך חודשי ההריון. מידת המעורבות שלה, מידת היחס שהיא נותנת לעצמה ולעוברה, לשיתוף של בן זוגה, לשימוש שהיא עושה במידע אותו היא רוכשת. ומעבר לכל - הכלים הנפשיים אותם היא היא מאמצת לעצמה, משתמשת בהם בחיי היומיום שלה, הופכת בהם, בודקת אותם, מתנסה אתם - ואז כאשר פרקטיקת האימון יושבת טוב בתוכה, הכלים האלו נשלפים ממעמיק הנפש ומוכנים לשימוש: בחיי השגרה בדיוק כמו שימוש בזמן משבר. בלידה טבעית או בלידה קיסרית.
אשה היא האחראית על הריונה, על לידתה. האימהות שלה מתחילה מרגע היצירה הרבה לפני רגע היציאה לאוויר העולם של התינוק: 9 ירחים של אמהות מסוג אחד. אמהות שאולי נתפסת כפסיבית, אבל כולנו מבינות באינטואיציה הנשית שלנו עד כמה משפיעה נפשה של האם על נפשו של העובר.
כשלאשה יש כלים לעבודה נפשית בזמן הלידה, היא תוכל ללא קושי להתמיר את האכזבה מניתוח קיסרי לחווית ליווי ונתינה בלידה הקיסרי. לאורך כל שנות עבודתי עם נשים הרות (למעלה מ 18 שנים), אני מלמדת את עצמי ללא הרף להשתמש בביטוי 'לידה קיסרית'. כי האופן של הלידה אינו מעיד על מהותה. כשאשה נוכחת בתודעה שלה בתוך לידה קיסרית, אזי כל מחשבותיה ורגשותיה ניתנים לעובר. היא תלווה אותו ביציאה הדרמתית שלו דרך כל ההפכים: מחום לקור, מחושך לאור, משקט לרעש, מרטוב ליבש, מהעדר מגע למגע אינטנסיבי. דווקא במעברים החריפים הלאו, התינוק זקוק לאמא שתוכל להכיל אותו, ודרך תרגום חוויותיה שלה יחווה גם הוא את החוויה שלו. הכל מתחיל ביחס שלנו לתהליך.
לידה טבעית (מה זה טבעית?! גם על זה צריך לדבר), היא הטובה ביותר, היא הקרובה ביותר לאופן בו נבראנו, לאופן בו יכולים אברי ההולדה הנשיים שלנו לבוא לידי ביטוי שלם, ביחד עם כוחות הנפש המיוחדים לנו. זו הלידה הטובה ביותר שאפשר.
לעתים יש צורך בלידה קיסרית, בלי לשפוט כרגע את סיבות ההחלטה.
ללידה קיסרית אין נרטיב אחד, יש לה פנים רבות, ועלינו כנשים מולטת הזכות להתבונן על הלידה מכל זווית אפשרית, ולספר לעצמנו סיפור מורכב, עם נתונים שונים וחוויות רגשיות נוספות. בלי ביקורת עצמית. כשמתרחשת טראומה בלידה - לשם צריך לחתור. ליכולת לספר סיפור מורכב של הנפש, לראות עוד אופציות. כשיש לידה קיסרית, אפילו לידת-חירום, אפשר לחוות אחרת את התהליך. יש כלים.
סיפור קצר להמחשה:
לאחד הקורסים שלנו הגיע זוג בהריון שני, לאחר לידה קיסרית טראומטית. במהלך שלושת ימי הקורס נפגשנו אתם ביחד ולחוד כדי לעבד את חווית הלידה שהייתה ולבנות תוכנית-נפשית אחרת ללידה שתבוא. כעבור כחודשיים מתקשרת אלי האשה, ומספרת בהתרגשות רבה על חווית תיקון שהיתה לה. היא סיפרה על תחושת עוצמה, על שמחה, על התרגשות ואהבה. לאחר זמן, היא מוסיפה בבדרך אגב, שזו היתה לידה קיסרית נוספת. כשתמהתי על תיאור החוויה שסיפרה, היא חזרה והדגישה שוב ושוב, שמה שהפך את הלידה לטובה כל-כך היא השותפות שלה ושל בעלה מול הצוות. עצם השותפות יצרה תחושת אחריות, תחושת בחירה במה שיש.
אם לא ניתן לשנות את המציאות אז נלך איתה מתוך בחירה.
האשה הזו לימדה אותי הרבה מאוד עד כמה שותפות, בחירה ואחריות עשויים לשנות את המפה הרגשית לחלוטין.
בקורסים של דבש מסלע, הידע וכלי הנפש הנלמדים הם הם הבסיס לכל עבודת הלידה ועבודת החיים בכללם.
צרי קשר, ונספר לך על הטוב שיש לנו להציע לך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה