מה שהנשמה שלי מבקשת ממני: 'עדה, היי אותנטית'. את הקול הזה אני שומעת שוב ושוב לאורך השנים. פעם בצליל בהיר, פעם בוקע מתחת למכסה פעמון, ופעם בערבוב של עוד הרבה קולות אחרים - כאילו מישהו במערכת עשה 'מיקס' וערבב את הכל, ואת הקול. הבקשה לאותנטיות נובעת מתנועת נפש בלתי מתפשרת אצלי. מקום שתובע את חלקו, ומבקש ממני להתיחס אליו בפרקי החיים השונים שלי.
להיות אותנטית, להיות אני, זו משימה לעיתים קלה ביותר לעיתים קשה ללא נשוא.
כשזה קל, אין קל ממנה: אני כפי שאני. כמו שיש לי שתי עיניים חומות ושער כסוף מתולתל, ככה יש בי תכונות אחרות שאותן אני אוהבת וחיה את חיי דרכן: רגישות גבוהה, אכפתיות, לב חם ואוהב, ביקורתית לעתים מעבר למידה ועוד ועוד. אבל כשזה קשה, זה קשה כיון שאני לא בפנים אתי, אני בחוץ כצופה על עצמי, וכצופה אני רואה את כל הפגמים, את כל מה שצריך לתקן, ולא די בכך שאני רואה אותם, באופן מיידי מתעוררת ביקורת עצמית, שמה נגיד עליה?! לא מקדמת אותי מי-יודע-מה.
הענין הוא, שלהיות בחוץ מפר איזון פנימי, לא מאפשר לי להיות בנוכחות, לא נותן לפנים ולחוץ להופיע כאחד. זה רק נראה כאחד, למעשה זה שניים. רק אני יודעת שזה שניים, יותר נכון - שזה שתיים. שתיים ממני, קשורות אך לא מתואמות דיין.
כשאני אני, על ציר כוחי, באותנטיות, בקול אחד, בהיר וצלול - אז פורצת השמחה, הרגש הטוב, וכל ההופעה שלי אומרת 'הנני'. הנה אני פנים-וחוץ, הנה אני עם כל חלקי המערכת הטובים שבי והמיותרים - אך באיזון. להיות בנוכחות, מאפשר לי להיות שלמה. להאמין בכוחות הטובים שבי, לפעול מתוכם מתוך ביטחון ללא הישענות. כשאני נוכחת - אני אני לחלוטין.
זו מלאכה גדולה, להיות בנוכחות.
כשהתלבטתי האם אני חוזרת ללמד בקורסים של דבש מסלע, חששתי בדיוק מהסיבה הזו: האם אצליח להיות נוכחת, או שמא אשאף ואפעל להיות מי שהייתי, אי שם רחוק רחוק לפני המחלה. מה שבקשתי לעצמי יותר מכל היה, להיות אותנטית. להצליח לשים בצד את כל מה שאני 'יודעת', להכניס למגירה נסתרת בנפש את כל הניסיון הרב, שצברתי עם השנים, להניח את כל המשפטים, את כל הרגשות - את כולם באותה מגירה, ולהסכים לפתוח מגירה חדשה. אמנם אותה שידה, אותו מיקום, אבל עם תוכן אחר. יש לי מגירת 'לפני' ויש לי מגירת 'אחרי'. אולי מגירת ה'לפני' מלאה יותר, אולי, אך בתוכי באמת אני יודעת, שמגירת ה'אחרי' שלי מלאת טוב שגלש מההיא שלפניה. שהרי זו אותה השידה. בקשתי לאפשר לקולות להיות קולות רקע, אבל לא קולות פיקודיים. להנהיג את עצמי ולא להיות מונהגת, להוביל מחדש ולא על סמך. להיות אני, אותנטית, באה עם כולי. רחבה, מלאה, ריקה וחדשה. הכל כלול.
להיות אותנטית זה להיות אני עם עצמי. בהנעה תמידית הנובעת מתוכי.
השתקפות הפְּנים בפָּנים, בבהירות צלולה כמים.
"כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם" (משלי)
להיות אותנטית, להיות אני, זו משימה לעיתים קלה ביותר לעיתים קשה ללא נשוא.
כשזה קל, אין קל ממנה: אני כפי שאני. כמו שיש לי שתי עיניים חומות ושער כסוף מתולתל, ככה יש בי תכונות אחרות שאותן אני אוהבת וחיה את חיי דרכן: רגישות גבוהה, אכפתיות, לב חם ואוהב, ביקורתית לעתים מעבר למידה ועוד ועוד. אבל כשזה קשה, זה קשה כיון שאני לא בפנים אתי, אני בחוץ כצופה על עצמי, וכצופה אני רואה את כל הפגמים, את כל מה שצריך לתקן, ולא די בכך שאני רואה אותם, באופן מיידי מתעוררת ביקורת עצמית, שמה נגיד עליה?! לא מקדמת אותי מי-יודע-מה.
הענין הוא, שלהיות בחוץ מפר איזון פנימי, לא מאפשר לי להיות בנוכחות, לא נותן לפנים ולחוץ להופיע כאחד. זה רק נראה כאחד, למעשה זה שניים. רק אני יודעת שזה שניים, יותר נכון - שזה שתיים. שתיים ממני, קשורות אך לא מתואמות דיין.
כשאני אני, על ציר כוחי, באותנטיות, בקול אחד, בהיר וצלול - אז פורצת השמחה, הרגש הטוב, וכל ההופעה שלי אומרת 'הנני'. הנה אני פנים-וחוץ, הנה אני עם כל חלקי המערכת הטובים שבי והמיותרים - אך באיזון. להיות בנוכחות, מאפשר לי להיות שלמה. להאמין בכוחות הטובים שבי, לפעול מתוכם מתוך ביטחון ללא הישענות. כשאני נוכחת - אני אני לחלוטין.
זו מלאכה גדולה, להיות בנוכחות.
כשהתלבטתי האם אני חוזרת ללמד בקורסים של דבש מסלע, חששתי בדיוק מהסיבה הזו: האם אצליח להיות נוכחת, או שמא אשאף ואפעל להיות מי שהייתי, אי שם רחוק רחוק לפני המחלה. מה שבקשתי לעצמי יותר מכל היה, להיות אותנטית. להצליח לשים בצד את כל מה שאני 'יודעת', להכניס למגירה נסתרת בנפש את כל הניסיון הרב, שצברתי עם השנים, להניח את כל המשפטים, את כל הרגשות - את כולם באותה מגירה, ולהסכים לפתוח מגירה חדשה. אמנם אותה שידה, אותו מיקום, אבל עם תוכן אחר. יש לי מגירת 'לפני' ויש לי מגירת 'אחרי'. אולי מגירת ה'לפני' מלאה יותר, אולי, אך בתוכי באמת אני יודעת, שמגירת ה'אחרי' שלי מלאת טוב שגלש מההיא שלפניה. שהרי זו אותה השידה. בקשתי לאפשר לקולות להיות קולות רקע, אבל לא קולות פיקודיים. להנהיג את עצמי ולא להיות מונהגת, להוביל מחדש ולא על סמך. להיות אני, אותנטית, באה עם כולי. רחבה, מלאה, ריקה וחדשה. הכל כלול.
להיות אותנטית זה להיות אני עם עצמי. בהנעה תמידית הנובעת מתוכי.
השתקפות הפְּנים בפָּנים, בבהירות צלולה כמים.
"כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם" (משלי)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה