יש נקודות ציון בחיים של אדם שעוצרות אותו למחשבה נוספת. הרבה פעמים זה קורה סביב גיל 60, או סביב אובדן או כל חווית חיים משמעותית. אצלי כמובן העצירה באה בעקבות המחלה, והפוסט-טראומה שבעקבותיה.
העצירה הזו, היא כמו מעבר דירה: כדי לעבור לדירה החדשה (במקרה שלי אינני יודעת מהי הדירה החדשה) אורזים את כל הדברים. הכל. תוך כדי גם מגלים ספרים נשכחים, דפים זרוקים. גם בגדים נבדקים שוב. ואם לא באריזה אולי בפריקה. לעבור דירה זה לא 'העתק-הדבק' מפה לשם, זהו תהליך של שינוי, התחדשות התאווררות. מודה, שאע"פ שהדירה אליה אני הולכת אינה מוכרת לי, אולי רק האזור מוכר, אולי האנשים גם כן, אבל באמת?! זו דירה אחרת, אעפ"כ אני כבר בתהליך אריזה. וכך, בתוך שגרת חיי החדשה, אני אורזת את הישנים, כדי לפרוק את הנבחרים. ובתוך כל זה צריכה לבחור מחדש את כל מה שאקח עמי. שלא ישמע גבוה מידי, אבל חיי בהחלט חולפים בסך, נבדקים, נארזים, נפרקים ומתחדשים.
אז בתוך האריזות אני מגלה התנהגויות, הרגלים, דפוסים, שמהצד פתאום נראים לי ככ' מיותרים, ארכאיים, שייכים לפעם. בדיוק היחסי שלי, הם אינם מתאימים יותר. החלק שרוחש בתוכי כרגע היא סוגיית הנשיות, וחלקיק ממנו היא סוגיית הבגדים, הלבוש.
כשאני מתבוננת על אמא שלי ושתי סבתותיי, אני מבינה דור שלם. דור הישרדותי. נשות דור שהקפידו על לבושן, שיהיה צנוע, נקי, נוח, יעיל, ושימושי. היו מעט מאוד בגדי יום חול, ועוד פחות מזה בגדי שבת, וכל מה שנקנה, נקנה מתוך מחשבה פרקטית של ניצול, התאמה, ונוחות. התלבשו כי היה צריך, קנו רק כשהיה צריך, וחשבו פעמיים על כל הוצאה הכי קטנה. הבגד היה חייב להיות נוח, כי היו לו שימושים רבים ותיפקודים שונים, ולכן לא היה 'סתם בגד': כל בגד היה עם מטרה, ואם אפשר אז כדאי לשלב מטרות. מה שקלטתי בשנות ילדותי ונערותי, שבגד צריך להיות נקי ויעיל. אבל נשי? מי בחר בגדים כי הם נשיים? מי התלבש במחשבה על יופי? שיהיה נעים בודאי, אבל לא מעבר לכך.
לא קנינו צמר, כי איך נכבס?
לא קנינו משי כי זה בד עדין,
לא קנינו סריגים דקים כי בחורף של ירושלים הם ממש לא שימושיים.
והמעיל?! חייב להיות עבה וחם, יפה?! זו בקשה משנית ובהחלט לא חשובה.
אז אם אפשר גם וגם - מעולה, אבל אם לא, אז חם עדיף על יפה. תפיסת עולם הא?!
היום, כשהעולם פתוח, התודעה פתוחה, והחוויה האישית נבדקת לפני אריזה והחלטה אם לקחת או להשאיר, אני מבררת לעצמי מי אני מול זה, והיכן אני רוצה להיות בעקבות ההבנה הזו.
אז אם פגשתם אותי בשדרת המעצבים, או בראש-פינה, כנראה שיש לי כבר הכרעה פנימית.
מבקשת להשאיר מאחוריי את המודל ההוא ורוצה לאמץ לעצמי את המודל שלי. לבחור בגדים לפי היופי ולא רק לפי היעילות, שיהיה יפה, רצוי גם חם אם זה בחורף. אבל בלי פשרה על 'היפה'. ואם בשם היופי אצטרך ללכת בקיץ עם שכבות - תהיה לי בעיה רצינית. כי איזה מחיר אסכים לשלם תמורת היופי? מחיר הצניעות הוא מחיר ראשוני, הוא מס הכנסה + ערך מוסף, אבל מעתה יש עליו גם מס שבח: שיהיה יפה ולא אתבייש לומר: גם סטייליסטי (מותר בעברית להשתמש במילה הזו?). הבנתן אותי, נכון?!
העצירה הזו, היא כמו מעבר דירה: כדי לעבור לדירה החדשה (במקרה שלי אינני יודעת מהי הדירה החדשה) אורזים את כל הדברים. הכל. תוך כדי גם מגלים ספרים נשכחים, דפים זרוקים. גם בגדים נבדקים שוב. ואם לא באריזה אולי בפריקה. לעבור דירה זה לא 'העתק-הדבק' מפה לשם, זהו תהליך של שינוי, התחדשות התאווררות. מודה, שאע"פ שהדירה אליה אני הולכת אינה מוכרת לי, אולי רק האזור מוכר, אולי האנשים גם כן, אבל באמת?! זו דירה אחרת, אעפ"כ אני כבר בתהליך אריזה. וכך, בתוך שגרת חיי החדשה, אני אורזת את הישנים, כדי לפרוק את הנבחרים. ובתוך כל זה צריכה לבחור מחדש את כל מה שאקח עמי. שלא ישמע גבוה מידי, אבל חיי בהחלט חולפים בסך, נבדקים, נארזים, נפרקים ומתחדשים.
אז בתוך האריזות אני מגלה התנהגויות, הרגלים, דפוסים, שמהצד פתאום נראים לי ככ' מיותרים, ארכאיים, שייכים לפעם. בדיוק היחסי שלי, הם אינם מתאימים יותר. החלק שרוחש בתוכי כרגע היא סוגיית הנשיות, וחלקיק ממנו היא סוגיית הבגדים, הלבוש.
כשאני מתבוננת על אמא שלי ושתי סבתותיי, אני מבינה דור שלם. דור הישרדותי. נשות דור שהקפידו על לבושן, שיהיה צנוע, נקי, נוח, יעיל, ושימושי. היו מעט מאוד בגדי יום חול, ועוד פחות מזה בגדי שבת, וכל מה שנקנה, נקנה מתוך מחשבה פרקטית של ניצול, התאמה, ונוחות. התלבשו כי היה צריך, קנו רק כשהיה צריך, וחשבו פעמיים על כל הוצאה הכי קטנה. הבגד היה חייב להיות נוח, כי היו לו שימושים רבים ותיפקודים שונים, ולכן לא היה 'סתם בגד': כל בגד היה עם מטרה, ואם אפשר אז כדאי לשלב מטרות. מה שקלטתי בשנות ילדותי ונערותי, שבגד צריך להיות נקי ויעיל. אבל נשי? מי בחר בגדים כי הם נשיים? מי התלבש במחשבה על יופי? שיהיה נעים בודאי, אבל לא מעבר לכך.
לא קנינו צמר, כי איך נכבס?
לא קנינו משי כי זה בד עדין,
לא קנינו סריגים דקים כי בחורף של ירושלים הם ממש לא שימושיים.
והמעיל?! חייב להיות עבה וחם, יפה?! זו בקשה משנית ובהחלט לא חשובה.
אז אם אפשר גם וגם - מעולה, אבל אם לא, אז חם עדיף על יפה. תפיסת עולם הא?!
היום, כשהעולם פתוח, התודעה פתוחה, והחוויה האישית נבדקת לפני אריזה והחלטה אם לקחת או להשאיר, אני מבררת לעצמי מי אני מול זה, והיכן אני רוצה להיות בעקבות ההבנה הזו.
אז אם פגשתם אותי בשדרת המעצבים, או בראש-פינה, כנראה שיש לי כבר הכרעה פנימית.
מבקשת להשאיר מאחוריי את המודל ההוא ורוצה לאמץ לעצמי את המודל שלי. לבחור בגדים לפי היופי ולא רק לפי היעילות, שיהיה יפה, רצוי גם חם אם זה בחורף. אבל בלי פשרה על 'היפה'. ואם בשם היופי אצטרך ללכת בקיץ עם שכבות - תהיה לי בעיה רצינית. כי איזה מחיר אסכים לשלם תמורת היופי? מחיר הצניעות הוא מחיר ראשוני, הוא מס הכנסה + ערך מוסף, אבל מעתה יש עליו גם מס שבח: שיהיה יפה ולא אתבייש לומר: גם סטייליסטי (מותר בעברית להשתמש במילה הזו?). הבנתן אותי, נכון?!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה